התופעה המפתיעה של ליהוק אינדי כישרונות הוליוודיים ממשיכה עםכבישים פתוחים, הרפתקה סיפורית של שלוש שעות. אבל אז זה המהדורה האחרונה של Annapurna Interactive, מוציאה לאור של סרטים ומשחקים, שיש לה כמה דוגמאות קוליות דומות בקטלוג האחורי שלה - המענגהבריחה האמנותיתומתקבל פחות טוב12 דקותלמנות זוג.
Open Roads הוא תוצר של Open Roads Team, סטודיו המורכב מ-Fullbright לשעבר (נעלם הביתה,טקומה) עובדים. זה התחיל כפרויקט של Fullbright עד שהאשמות על התנהגות רעילה במקום העבודה הובילו לעזיבתו של המנהיג היצירתי ומייסד החברה, סטיב גיינור; בעקבות עיכובים, הפיתוח נמשך בסופו של דבר עם חלק גדול מהצוות המקורי תחת השם החדש.
אז איך כבישים פתוחים מחזיק מעמד? די, היינו אומרים. אם אתה מעריץ של ז'אנר הנרטיב-הרפתקאות - האינטראקטיביות המוגבלת בגוף ראשון שלאדית פינץ'הוא הקבלה ברורה - אתה תהיה בפנים שלך לשחק דרך כבישים פתוחים. אבל אם אתה רוצה פעולה אז חפש במקום אחר. מלבד הדחיפה המשחקית העיקרית של 'למצוא את הדבר הבא כדי להתקדם בעלילה', אין הרבה מלבד שפע של אפשרויות דיאלוג, וגם אז ההשפעה נראית מזערית.
אז Open Roads הוא עוד אחד מהפלג ההולך וגדל הזה של חוויות דיגיטליות שוות, שבו המילה 'משחק' כמעט נראית מיותרת, או זקוקה לשינוי. קרי ראסל (פליסיטי, רע מאודמלחמת הכוכביםסרט) וקייטלין דבר (אחרונים מאיתנו עונה 2, טוב מאודחכם ספרים) לוקחות על עצמן תפקידים של אם ובת, אשר בזמן שהם אורזים את בית אמם/סבתם שנפטרו לאחרונה, נתקלות בשורה של מכתבים שרומזים על טוויסט היסטורי מזעזע במשפחתם. הדחף להסבר מוביל אותם למסע כביש לתוך קנדה, ולסדרה של מיקומים עם קישורים לעבר המסתורי הזה.
בהתחשב באילן היוחסין של המפתחים, אין זה מפתיע שסיפור הסיפור של המשחק הוא כוח עצום. למרות זאת, השאיפה הנרטיבית של Open Road - שהיא דו-ידית המתמקדת באימא, אופל והבת, טס - היא אינטימית וקטנה. אין כלוםגַםראוותני או מושך תשומת לב להליכים. זה היה מרגיע, אם כן, ש-Open Roads שקעה אותנו בעולם המשחק שלה כמעט מיד. יש בו כמה סיפורים סביבתיים נפלאים, הכרחי לחם וחמאה, שלב ראשון של הרפתקאות סיפוריות - האזור הראשון שבו הם צריכים לזרוח.
סצנת הפתיחה מכניסה אותנו לראש של טס. היא אורזת את חדר השינה שלה. במבט מגוף ראשון, יש לך חופש לחקור את החדר, להרים ולבחון חפצים, ולארוז תוך כדי תנועה. רמזים קטנים לאישיותה של טס באים שנשזרו לתוך הסיפור בעל התמונה הגדולה יותר - בעיקר ספר הספרייה על בוטלינג שבו שמה של טס היה הלווה היחיד בשלוש השנים האחרונות.
כאשר הדמויות מדברות זו עם זו, הן מופיעות על המסך באמצעות אנימציות מצוירות ביד. זה סגנון גרפי שמשך אותנו פנימה והקסים אותנו. למרות שהמשחק מונפש רק בחלקו, מה מעטהואעבודות אנימציה. הרגעים האלה בלולאה למחצה נותנים קצת יותר אנושיות וחיים לסיפור, ועזרו לנו לאבד את עצמנו בפיתולים העדינים לאורך כל הדרך.
לסביבות יש השפעה חזקה דומה. חדרי שינה, מרתפים, עליות גג, חדרי מוטל וכן הלאה מוצגים בתשומת לב אוהבת לפרטים. כל האובייקטים בתחומים האלה - הטלוויזיות, העומס - או מוסיפים לאפיון של טס ואופל, או מוסיפים בדרך אחרת לבניית העולם.
המאמץ הזה היה לחינם אם הכתיבה והביצועים היו חסרים. מההתחלה הדמויות של Open Roads הרגישו אמיתיות. טס היא מתבגרת חביבה, ואמה ממלאת היטב את תפקיד המטריארך הבעייתי. חייהם נזרקו לשטף - בעיות הקשורות בדיור, מערכות יחסים וסודות מזיקים נשארות בקצוות השיחות שלהם. איכות המשחק הקולית מספקת לסיפור הזה את כל המגוון הרגשי העדין שהוא צריך. טכניקות כולל קווי עלילה מקבילים עוזרות לקשור יחד את העבר וה'הווה' (המשחק מתרחש ב-2003). והכי חשוב, הסבתא, הלן, שחייה מייצגים את עיקר המסתורין של Open Road, מצויירת היטב ומסקרנת. היא הייתה דודה ייסורים, שאת ניסיונותיה ותלאותיה היה תענוג לגלות.
השיקולים המעטים שיש לנו עם Open Roads, הכוללים את האופי החוזר על עצמו של המשחקיות שלו, לא אמורות לעצור את מעריצי הז'אנר לנסוע למסע זה של אמא-בת. אבל כשהריאליזם הוא כל כך חשוב ביותר למשיכה של המשחק - הוויזואליה המעוררת הזכירה לנו את זמננו ב-uni, במיוחד מחשבי Apple Mac הבולבוים והצבעוניים מדי וקופסאות האריזה מפלסטיק - זה היה מפתיע שהתנועה של טס הייתה כל כך מסורבלת. היא מתוארת כנערה נוצצת, אבל היא זזה כמו ילדה אומללה, שיכורה, בת 80. מהירות הפנייה שלה הייתה כל כך איטית, שכשאנחנו באמתחשב על זהוניסתה לדמיין אותה, מתוארת בתפארתה המונפשת, המצוירת ביד, נעה כך בחדרה, או לאן שהסיפור לקח אותנו, התמונה נראתה אבסורדית. היינו אוהבים את אותה תשומת לב לפרטים המושקעים בצד הזה של הדברים כמו שיש במקומות אחרים בכבישים פתוחים.
המשחק פועל היטב על ה-Switch, למעט כמה באגים קלים מאוד שבהם דגמי הדמויות נכנסו פעם או פעמיים כשהחל דיאלוג. עם זאת, זה לא השפיע כלל על ההנאה שלנו.
מַסְקָנָה
אם אתה מעוניין בהרפתקה נרטיבית של שלוש שעות בנוסח Gone Home ו-Tacoma, ואתה יכול להצדיק את המחיר הנוכחי, אז יש זמן בלתי נשכח מספיק עם Open Roads. אין פרט מבוזבז בסיפור הסיפור של המשחק ויש הרבה מה להעריך בדרך העדינה והמיומנת שהוא מוביל אותך בסיפור שלו. נהנינו מהרגעים הקטנים של צמיחת אופי שהגיעו מאופל וטס לאורך כל הדרך. בסוף הרגשנו כאילו אנחנו מכירים אותם. גם סיום המשחק, באמת, הפתיע אותנו, וזה הישג מרשים. יש מקוריות מכל הלב לכבישים פתוחים. אבל, כן, המשחקיותהואגם מוגבל. החזרה 'להרים חפץ, לנהל שיחה' היא בעלת ערעור זמני בלבד. אם המשחק הוא בשבילך או לא תלוי לחלוטין איך אתה מרגיש לגבי הז'אנר בכללותו.
