זה אולי נשמע כמו שם של דמות חמודה מפלטפורמה גנרית, אבלפימבההוא למעשה החורף האחרון והאכזרי לפני Ragnarök - AKA: Norse Armageddon. מה שאומר לך הרבה מאוד על Fimbul המשחק, הן מבחינת התפאורה הקפואה שלו בצפון אירופה והן מבחינת המשחק הקודר והאלים שלו.
אתה משחק את התפקיד של Kveldulver, לוחם דני אפרורי שהוחזר מהמתים כדי לנקום באחיך הרצחני, ולהשתמש בחפץ עתיק כדי להציל את העולם מהרס. המשחק משופע בפולקלור נורדי, עם ענקים וטרולים רועמים בין ויקינגים צמאי דם וסירות ארוכות שמעבירות אותך על פני אוקיינוסים קפואים.
לאחר קטע התגנבות פתיחה מעט רועד, המשחק מתיישב במהרה בקצב של שיטוט לאורך מסדרונות ליניאריים ברובם, מעת לעת מעורב בקרבות תגרה דמויי זירה מול יריבים רבים. בפעמים אחרות תפעיל סצנת סיפור, שעשויה להיות מוצגת במנוע, או עשויה ללבוש צורה של רצועת קומיקס מצוירת בפשטות.
אולם קרב מהווה את הבשר של המשחק. מדובר בפרשת פריצה וסלאש פשוטה למדי, עם התקפות קלות וכבדות, בלוקים של מגן וגלילי דודג' מתחמקים. גיוון מתווסף על ידי היכולת להרים ולעבור בין חרבות וגרזנים, כמו גם חניתות שניתן להפיל לעבר אויבים. אתה גם מקבל גימורים מיוחדים ונוקאדאונים, המופעלים על ידי שילובים מוצלחים, וכך גם מהלך ריפוי קריטי כמעט.
הקרבות הם עניינים מפתיעים בקצב מפתיע, אבל הם גם קצת תקולים ועד מהרה חוזרים על עצמם, עם אותה טקטיקות פשטניות שמראות אותך דרך כל מפגש. במיוחד, עד מהרה מצאנו את עצמנו נכנסים לקצב של הובלת המון אנשים על קו קונגה עליז,בסגנון בני היל, לפני שתפנה להכות את המנהיג בבונסה - אולי עם גלגול דודג' או זריקת חנית מעורבבת.
למרבה האכזבה, זה בדרך כלל ההימור הטוב ביותר שלך גם לבוסים. ואכן, קרב הבוס הראוי הראשון התברר כמצחיק במקצת, שכן הלוחם האימתני שממש השתכשכת בגיהנום כדי לעקוב אחריו מתחיל לסחוב שוב ושוב וללא יעילות באוויר, חושיו מבולבלים לכאורה על ידי גלגול דודג' בודד. במקומות אחרים, מפגשים של טרולים עצומים יכולים להיות מתסכלים, שלא לדבר על עניינים ממושכים.
למרבה הצער, פימבול נמצא קצת בכל מקום מבחינה טכנית. זהו עולם מעורר חושים עם גוון מיוחד, אבל הוא גם פגום ולא אופטימלי. קצב הפריימים הוא קטוע לאורך כל הדרך, ואלמנטים של הרקע לעתים קרובות קופצים ויוצאים מהעין. אתה כמעט יכול לשמוע את גלגלי השיניים שוחקים כשהמשחק עוצר ונטען לעתים קרובות בסצנת חתך.
המצלמה, בינתיים, היא קצת סוכן נוכל, מקובעת לנקודות לא מועילות בדקה אחת ומסתובבת לאפקט מביך - או מאחורי חבורה של עצים - לאחר מכן. יש גם באגים, מבאג סאונד מוקדם שחתך את כל האודיו עד שנטען מחדש, ועד לבאג התרסקות מסך הפסקה עמוק לתוך העולם השני. יותר מנקודה אחת במשחק, פגענו בקיר בלתי נראה ולא יכולנו להתקדם עד שחזרנו לאחור ומצאנו חייל בודד שאיכשהו הזנחנו לסיים אותו.
חבל, כי פימבול בהחלט יוצר אווירה חזקה. במיטבו, ואם אתה פוזלת קצת, המשחקכִּמעַטדומה לנורדינשימה של פרא. כִּמעַט. גם האודיו פנטסטי, והפסקות הקומיקס מוסיפות טעם משלהן - גם אם הפורמט המעט פרוזאי שלהן מתנגש מעט בסגנון הרך יותר במשחק.
קטעי הקומיקס האלה זורקים גם את הבחירה המוזרה שמשפיעה על הנרטיב בהמשך הקו, ויש מתקן מסודר לבחון מחדש את הבחירות הללו ולשחק אותן בצורה אחרת. למרבה הצער, המשחק הרעוע והחוזר של פימבול לא הופך את זה לפוטנציאל מהנה כמו שצריך.
מַסְקָנָה
פימבול יוצר עולם קודר עד כדי פולקלור נורדי להרפתקה בו, אבל פעולת הליבה שלו פשוט חלשה מכדי לסתום את העסקה. הלחימה הקצבית שלו יכולה להיות מספקת באכזריות, אבל היא גם רדודה וחוזרת על עצמה, בעוד המשחק מתקשה מנקודת מבט טכנית. יש עולם מבטיח בליבה של פימבול, אבל הוא צריך להיות נשוי למשחק יותר זורם ומלא יותר.
