בעולם שבו נראה שלכולם יש דעה והם כולם שמחים לכפות אותה על אחרים, כדאי לזכור שכאשר שופטים משהו (בין אם זה ספר, סרט או משחק וידאו) הכל תלוי בקשר שלך עם היצירה המסוימת הזו. של התקשורת. לדוגמה, צפייה בסרט בזמן הנכון יכולה לרומם אפילו את הקטעים הגרועים ביותר של בידור קולנועי. הקוסם מ-1989 הוא (עבורי לפחות) סרט אחד כזה; התזמון היה מושלם מכיוון שרק התחלתי את רומן האהבה הסוער שלי עם משחקי וידאו והרעיון לצפות במה שהיה בעצם פרסומת למוצרי נינטנדו שנמשכה יותר מ-90 דקות, פנה באופן טבעי למוח בן ה-10 שלי.
הרבה נכתב על כמה הסרט הזה נורא בעשור האחרון או משהו כזה, ולמרות שאני לא מתכוון לטעון שהוא צפוי לאתגר את האזרח קיין בעניין 'ההישג הקולנועי הגדול ביותר', אני מרגיש שהביקורת קשה ולא הוגנת . הקוסם, כאשר רואים אותו עם הלך הרוח הנכון, הוא חלק מהנה מאוד של בידור של סוף שנות ה-80/תחילת שנות ה-90; זה דברים זרוקים כמו שסרטים משפחתיים רבים אחרים של תקופת הזמן נטו להיות.
הערה: ספוילרים פוטנציאליים לעלילה בהמשך!
העלילה למעשה די עמוקה עבור סוג זה של סרטים. משפחתו של קורי וודס (פרד סאבאג') מתפרקת בתפרים. הוריו נפרדים, אביו סם (בו ברידג'ס) מתאמץ אך בסופו של דבר חסר תקווה בגידול ילדיו, הוא מרגיש מנותק מאחיו הגדול ניק (כריסטיאן סלייטר) ולסיום הכל אחיו למחצה הצעיר ג'ימי (לוק אדוארדס) ) סובל מבעיות נפשיות הקשורות בכך שהוא עד למותה של אחותו התאומה, ומבלה את כל זמנו בבניית מגדלים מקופסאות במוסד לחולי נפש ומוציא מדי פעם את המילה 'קליפורניה'. לאחר מכן. בקיצור, החיים לא נהדרים.
קורי בסופו של דבר מחליט שדי וממשיך להעיף את אחיו מהמתקן הנפשי בו החזיק ולצאת לקליפורניה שטופת השמש, שנראה כי היא מושא האובססיה של ג'ימי. אף על פי שאין תוכנית ארוכת טווח מעבר לכך, דרכיהם מתלכדות עם זו של היילי הבורחת המתבגרת הנמרצת, בגילומה של ג'ני לואיס (שלימים תמשיך למצוא תהילה בלהקת האינדי האמריקאית קילו ריילי).
קורי והיילי מזדעזעים לגלות שלמרות שהוא אדם פגום, ג'ימי מיושן במשחקי וידאו, ומנצח ללא מאמץ ציונים גבוהים במגוון רחב של משחקי ארקייד (כולל דאבל דרגון) כשהם בטרמפים ברחבי אמריקה. נראה שהילדים אף פעם לא מטילים ספק מדוע כל משחקי הארקייד שהם דוחפים אליהם הם בבירור כותרי NES, אבל כנראה שרק אני קצת בררן.
אחרי שהשתמשה בכישרון הניכר של ג'ימי כדי לגרש כמה גיימרים מבוגרים תמורת כסף קל, החבורה מקבלת בסופו של דבר הודעה על טורניר משחקי וידאו שמתקרב עם פרס כספי ענק. כשהם מרגישים שעם הכישורים המטורפים שלו, ג'ימי עשוי להיות עם סיכוי טוב לזכות בשלל האמור ובכך לפתור את כל הבעיות הקולקטיביות שלהם, הם עושים את דרכם לתחרות, ומצליבים חרבות עם לוקאס ברטון, חנון העל הנתעב.
לוקאס הוא אחת הדמויות המוכרות יותר מהסרט; פרחח קטן ומפונק שבבעלותו כל משחק NES שהופק אי פעם ומכיר את כולם מבפנים. הוא מספק את מה שהוא ללא ספק השורה המפורסמת ביותר מהסרט כולו ("אני אוהב את כפפת הכוח. זה כל כך גרוע") בלי אפילו שמץ של אירוניה. מיותר לציין שזה חומר קלאסי. אני בטוח שכולנו הכרנו 'לוקאס' עוד בימי הזוהר של ה-NES.
בזמן שכל זה קורה, ההורים של ג'ימי וקורי מודאגים מאוד מהילדים הנעדרים שלהם. סם וניק מחליטים לקחת את העניינים לידיים שלהם ולאתר את הילדים באופן אישי, אבל אמם המנוכרת של קורי וג'ימי בוחרת בגישה 'מקצועית' יותר ומשתמשת בשירותיו של פוטנאם המרושע אך בעל נטייה לתאונות, צייד ראשים אשר מתמחה במעקב אחר נמלטים של מתבגרים. סם וניק מתנגשים כצפוי עם פוטמן במספר הזדמנויות, עם תוצאות מצחיקות כצפוי.
לאחר סדרה של תקלות מצערות, השלישייה הסוררת מצליחה בסופו של דבר להגיע לתחרות, אך נדהמת לגלות שאחרי כל אימוני משחקי הווידאו הבלתי פוסקים (הכוללים חיוג אינסופי לקו הסיוע הרשמי של נינטנדו לקבלת רמזים וטיפים - עוד תקע חסר בושה לחברה שם) , המשחק שג'ימי יצטרך לשחק הוא Super Mario Bros. 3, כותר ש(בזמן יציאת הסרט) לא היה זמין רשמית בארה"ב. זהו ללא ספק אחד החלקים המגניבים ביותר בסרט, מכיוון שחובבי נינטנדו ראו לראשונה מה יהפוך לאחד המשחקים הנמכרים ביותר בהיסטוריה של התעשייה כולה.
למרות שמיקום המוצר הידוע לשמצה של משחקי נינטנדו הופך מעייף לאחר זמן מה, זה חוסר שירות למתג את הקוסם מסחרי מדי; העלילה למעשה די בוגרת ומושכת (בכל מקרה לסרט שמיועד לבני 10). זה היה כל כך קל להפוך את דמותו של סאבאג' למומחה למשחקי וידאו, אבל בבחירה בג'ימי עשו יוצרי הסרט בחירה נועזת; הנה מישהו שיש לו כישרון עצום למשחקי וידאו אבל באופן טרגי לא יכול לתקשר בגלוי עם אחרים. אני מקווה שזה לא אינדיקציה לאיך היוצרים חשבו שהגיימר הממוצע הוא, למרות שהם כנראה די קרובים.
דבר נוסף שבולט הוא מעורבותו של כריסטיאן סלייטר טרי באחד מתפקידי הכוכבים המוקדמים שלו. למרות שהוא לא מקבל כמות עצומה של זמן מסך בתור אחיו של קורי ניק, הכימיה שלו עם בו ברידג'ס המבריק תמיד היא אחת מנקודות השיא של הסרט.
הסצנה שבה צמד האבות והבן הלא מתפקדים מבלים לילה בשיתוף מיטה במוטל מטופש תוך כדי חיפוש אחר קורי וג'ימי מצחיקה במיוחד; לאחר שוויתר על הניסיון לישון, ניק מביא את קונסולת ה-NES החבוטה של אחיו (שאינה מוכלת באופן בלתי מוסבר בחלק האחורי של המשאית שלהם) ומחבר אותה למפגש לילה מאוחר של צבי הנינג'ה, למורת רוחו של אביו שבזלזול מעיר שלא נדרשת מיומנות רבה כדי לשחק במשחקי וידאו. הסצנה מתפוגגת ועד שהבוקר מגיע אנחנו רואים שהתפקידים התהפכו בצורה מצחיקה; ניק ישן עמוק במיטה ואביו דופק בטירוף על ה-joypad ומקשקש בלי קוהרנטיות על איסוף 'נשק גלילה' והבסה של 'המגה צב'. זו כנראה סצנה שגם סלייטר וגם ברידג'ס מעדיפים לשכוח, אבל היא תמיד גורמת לי לצחוק ללא שליטה בכל פעם שאני צופה בה.
אם מסירים לרגע את המפרט הוורוד שלי, ברור שחלוף הזמן לא היה אדיב לקוסם; זה נראה ונשמע מיושן (תכונת New Kids on the Block בפסקול) וההסתמכות על הרבה קטעי NES רק מוסיפה לתפיסה הזו. ובכל זאת, הוא מדורג כצפייה חיונית עבור מעריצי נינטנדו. אל תקשיבו לשונאים. לא הרבה סרטים יכולים להתפאר בכך שהם מעניקים זמן מסך נרחב לכפפת הכוח, נכון?
The Wizard שוחרר ב-DVD של אזור 1 וניתן לרכוש אותוכָּאן. תמשיך, אתה יודע שאתה רוצה.
תודה מיוחדת מגיעה להאתר המקורי של הקוסםעבור תפיסות המסך המשמשות בתכונה זו.
