אנחנו באמצע אחת התקופות המגוונות והמסקרנות ביותר בתולדות משחקי הווידאו. העלייה של משחקי הורדה, מפתחי אינדי קטנים וחנויות כמו Wii U eShop שינו את האופן שבו אנו חושבים על תוכן; אנחנו רחוקים מהתרבות הקמעונאית בלבד של שנות ה-90 או אפילו תחילת שנות ה-2000. אחת הטרנדים המודרניים היא לחוויות של low-fi שהן פשוטות מבחינה אסתטית וקונספטית, אך במקרה של ה-eShop יכולים להיות לעתים קרובות מאמצים בינוניים עד גרועים מאלה שמכוונים כסף מהיר תוך כדי למידה בעבודה.תומס היה לבד, שיצא לראשונה לפני יותר משנתיים, הוא תוצר של מאמציו של מייק ביטל לפתח את כישוריו, לנצל אנשי קשר שהרווחתם קשה ולספק חזון ברור למשחק. זוהי דוגמה מובהקת כיצד לנקוט בגישה פשוטה ולספק חוויה נפלאה, ודוגמה לאלו שעדיין עושים צעדים מוקדמים בעולם הפיתוח.
מבחינה ויזואלית, Thomas Was Alone משתמש באפקטים פשוטים יחסית של מנוע Unity. צוות השחקנים - כולל מלבן העופרת תומאס - הם קבוצה מגוונת של צורות שנעות עם המקל השמאלי וקופצות עם A או B. השלבים מחולקים על פני מספר תרחישים עם תפאורות ומכניקה משתנים, אבל זה סגנון מינימליסטי שיכול - עם זאת - היה די בולט.
ויזואליה וצורות פשוטות כדמויות אולי לא נשמעות כמו אבני הבניין לחוויה בלתי נשכחת, אך היא מספקת. הקומיקאי והשחקן הבריטי דני וואלאס מספק קריינות לאורך כל הדרך, משתף את המחשבות והפרספקטיבות של צוות צומח. תומאס הוא גיבור חסר אנוכיות, אבל מצטרפת אלינו גם ריבוע כתום מעט עגום בשם כריס שמוצא מטרה באהבה, ריבוע כחול הזוי גבולי בשם קלייר שחושב במונחים של דרמה וגבורה מעל הכל, ועוד רבים אחרים. התסריט מתפתח נפלא, מתחיל בנרטיב שכותרתו 'תומס היה לבד' לפני שאנו רואים את הדמויות השונות נפגשות, משתפות פעולה ויוצרות חברויות. מעל לכל זה יש נבל מזדמן וקו עלילה אלכסוני במשמעות הכוללת, אך בסופו של דבר, מונעים על ידי נושאים מרכזיים של חברות ונאמנות.
הובלנו עם הסיפור מכיוון שהוא נקודת המניע האמיתית של החוויה. מבחינת הז'אנר שלו מדובר בפלטפורמת פאזל, אך למרות כמה רגעים מאתגרים הרוב המכריע של השחקנים יוכל לעבור את כל ההרפתקה, גם אם גיימרים פחות מיומנים יראו את ההתקדמות מואטת לקראת הסוף. אם כן, אתה מסתכל על 3-5 שעות של תוכן, מה שהופך אותו למושלם למשחקים קלים במהלך סוף שבוע במחיר סביר - הוא לא מתעקש על קבלת הפנים שלו.
המטרה הבסיסית של כל שלב היא להעביר כל צורה לפורטל משלה, עם מספר דמויות במשחק בו-זמנית. פאזלים דורשים ממך לעתים קרובות להשתמש ביכולות שונות, כגון אלו שיכולות לצוף על המים, להתריס מול כוח המשיכה או אפילו לשמש כקרש קפיצה. מעולם לא הרגשנו מתוחים במיוחד, כשיש רמות אולי חסרות יתרון קטן מכיוון שהן מאפשרות לך לעקוב אחר שגרה ברורה וליניארית להצלחה, בעוד שאחרות מציעות יותר אתגר. החלפת תווים מקודדים בצבע עם L או R עובד מצויין - או שאתה יכול להקיש על מסך המגע - אם כי בשלבים מאוחרים יותר יש יותר מדי דמויות במשחק, במקרים מסוימים ללא צבעים; למרות שהכרחי לקו העלילה, הרגעים הנדירים האלה היו הצעד השגוי האמיתי היחיד בפקדים.
בסך הכל, Thomas Was Alone עושה עבודה מצוינת בלמד אותך בעדינות איך לשחק; זה נעשה בהדרגה באמצעות עיצוב חכם ורמזים נרטיביים, במקום שילוט מיותר. אתה לומד להתחמק ממים ודוקרנים, באופן טבעי, בעוד שתמרון דרך קפיצות ומרווחים שונים דורש ממך לעתים קרובות לערום ולתמרן את הדמויות שלך בזהירות.
זה באמת במונחים של משחקיות, ובכל זאת ההקפדה הברורה על העיצוב והאיכות המוטבעת בפרויקט שאנחנו לא יכולים שלא להתרשם. התסריט מעניק לצורות הפשוטות הללו דמויות מקסימות, והשאיפה לחופש, ידידות וקבלה מציגה נושאים אוניברסליים, ללא קשר אם אתה מבין חלק מהביטויים הטכניים סביב התפאורה. עיצוב הסאונד גם הופך את זה לחובה עבור אוזניות, לא רק עבור הקריינות הקולנית, אלא גם עבור המוזיקה, המשלבת הרמוניות ביט-tune עם אווירה אקוסטית חזקה.
לגבי הנמל עצמו, זה עניין פשוט. מלבד האטה מזדמנת וקצרה עם סיום הטעינה הראשונית של הרמה, היא פועלת בצורה חלקה, בעוד שהצבעים והוויזואליה הבסיסית נחמדים וחדים ב-1080p בטלוויזיה. למרות שהחדות והצבע המובהק קהים ב-GamePad בהפעלה מחוץ למסך, זוהי חוויה שמתאימה גם למסך הקטן יותר.
מַסְקָנָה
תומס היה לבדו קיים כבר זמן מה, ובכל זאת ההישג המרשים שלו של שילוב פשטות עם נרטיב מפורט נשאר בולט. זוהי חוויה שאמורה להיות נגישה לכל בעלי ה-Wii U, שכן היא מתמקדת בחידות פשוטות, פיתולים חכמים ובעיקר - סיפור סיפורים; זה אף פעם לא כותרת קשה או מאתגרת מדי. זה נראה מוזר להיות שקוע בסיפור על צורות גיאומטריות, ובכל זאת יצרנו קשר עם כל דמות. ל-Wii U eShop יש מספר משחקי הורדה מהשורה הראשונה שהופקו בזהירות ותשוקה; זה שייך שם למעלה בקבוצת העילית ההיא.