ה-Wii U eShop הופך למבוכה של עושר, עם ספרייה חזקה של כותרי אינדי המשלימה על ידי ליין הולך וגדל של משחקי מסוף וירטואלי חזקים. של קונאמיCastlevania: הרמוניה של דיסוננסהוא השני מבין שלושה כותרים של Castlevania שיצאו ב-Game Boy Advance, ובעוד הוא שולט ומנגן בדומה לקודמוCastlevania: מעגל הירח, יש מספיק הבדלים ושיפורים כדי לגרום לזה להרגיש רענן לכל מי שמחפש לשחק משחק גדול ועשיר ב-eShop.
מתרחש במאה ה-19, מספר שנים לאחר מותו של דרקולה בידי שבט בלמונט, ג'סט בלמונט הצעיר נוסע עם חברו מקסים לטירה נטושה לכאורה עטופה בערפל כדי להציל את חברתם לידי, שנחטפה. כשהוא מבין במהירות שהטירה חייבת להיות שייכת לדרקולה, ג'סט יוצא למצוא את לידי ולהרוס את כל הרוע שאורב שם; אך כשהוא חוקר ועושה את דרכו דרך הטירה המוזרה והמסוכנת, ג'וסט מבין שיש יותר ממה שנראה לעין להיעלמותה של לידי.
הסיפור של Harmony of Dissonance מעניין ומשכנע, עם דמויות מרובות רבדים ותעלומות שמתגלות אט אט. למרות שזה לא ממש פשוט כמו Circle of the Moon, ששמר על הגיבור נתן גרייבס בחושך במשך רוב המשחק, הרמוניה של דיסוננס מצליחה לספר עוד פרק של סאגת בלמונט/דרקולה מבלי שהדברים יהפכו מיושנים. Juste הוא הרבה יותר בטוח ומתוחכם מנתן, וזה מרגיש כאילו המשחק מכוון כדי לגרום לשחקן להרגיש חזק יותר מההתחלה, למרות שיש מגבלות דומות ואזורים בלתי נגישים.
מלבד שני המשחקים הכוללים טירה רחבת ידיים לחקור וגיבור שמעלה רמות וצובר בהדרגה יותר כוחות ויכולות, הרמוניה של דיסוננס היא חוויה שונה בהרבה ממעגל הירח. השינוי הראשון והבולט ביותר הוא בוויזואליה. בזמן השחרור הראשוני שלו, Circle of the Moon ספג ביקורת על כך שקשה לראות את הסביבות האפלות שלו על המסך האפלולי של Game Boy Advance. הרמוניה של דיסוננס הולכת בכיוון ההפוך לגמרי, עם צבעים עזים שמופיעים בכל הטירה של דרקולה והאזורים החיצוניים שמסביב. הוויזואליה הראוותנית, הכמעט פסיכדלית, שאפפה את המשחק הזכירה לנו את סרטי האימה הישנים של וינסנט פרייס משנות ה-60, ואנחנו מתכוונים לזה כמחמאה. האווירה פנטסטית לחלוטין, מהרקע ועד עיצובי הדמויות, המוקפים בגבולות זוהרים. ב-Wii U GamePad, הוויזואליה המרשימה כבר קופצת עוד יותר, מה שהופך את Harmony of Dissonance לפינוק לעיניים.
בעוד שהמשחק הראשי יהיה מוכר למעריצי Castlevania, ישנם כמה קמטים חדשים כדי לשמור על טריות. Juste משתמש בשוט כדי להילחם באויבים. כשהוא מתקדם דרך הטירה ומביס בוסים, הוא מוצא פריטים שנותנים לו גישה לחלקים של הטירה שאליהם לא היה יכול להגיע בעבר, כמו זנב הלטאה, שנותן לו להחליק, ונוצת הסילף, המאפשרת לו להכפיל- קְפִיצָה. יש תחושה אמיתית של התקדמות כאשר פריטים אלה מתקבלים. ישנם גם פריטים אחרים, הידועים בשם שרידים, אשר משפרים את היכולות של Juste - כדור הנשמה, למשל, מציג את כמות הנזק לאויבים.
Juste יכול להיות מצויד גם בשריון, שדרוגי שוט ותתי נשק. כלי נשק משנה נופלים מאויבים וניתן להחזיק סוג אחד בכל פעם; שימוש בתת נשק תופס לבבות, שגם הם נשמטים על ידי אויבים. ישנם גם ספרי כישוף שניתן להשיג שכאשר הם מופעלים, מעצימים כלי נשק משנה ומשתמשים ב-MP - ישנם שדרוגי לב, MP ו-HP לאורך המשחק שמחכים להימצא. בהתאם לאלמנטים של RPG, Juste צובר ניסיון כשהוא מביס אויבים ויעלה רמה, מה שהופך אותו לחזק יותר.
אולי המאפיין הגדול ביותר בהרמוניה של דיסוננס הוא המבנה בעל שתי הטירות שלו. ג'סטה מגלה בסופו של דבר שיש שני מימדים בטירה של דרקולה. ל"טירה A" ול"טירה B" יש פריסות שונות, ויש להם קשר של סיבה ותוצאה; נסיעה לאזורים חדשים בטירה אחת עלולה לפתוח נתיב שנחסם בעבר בטירה השנייה; הנסיעה נעשית דרך פורטלים בנקודות מסוימות של הטירה. שתי הטירות גורמות לטיולים מעניינים, והאווירה בכל אחת מהן שונה בתכלית, אבל מדי פעם השינויים יכולים להיות מתסכלים ומבלבלים. ובכל זאת, יש כאן המון מגוון, ושחקנים ייהנו לגלות את הסודות שכל טירה שומרת. לאחר השלמת המשחק הראשי, מצבים נוספים נפתחים שמרחיבים את ערך ההשמעה החוזרת, כולל עומס בוס ומצב ממש מרגש שאסור לקלקל.
נקודת התורפה היחידה באמת ב-Castlevania: Harmony of Dissonance היא הפסקול שלה. פשטנית מדי ולעתים רחוקות אטמוספרית או אפילו מתאימה, המוזיקה היא אכזבה, במיוחד בהתחשב ברקורד החזק בדרך כלל של הסדרה עם ציונים אפיים וסוחפים. יוצר הסדרה Kogi Igarashi אף הצהיר שעיצוב הסאונד של המשחק נפגע עקב כמות המאמץ שהושקע בוויזואליה המרשימה. זה בשום אופן לא שובר עסקה - המוזיקה היא לא כמו מסמרים על לוח גיר, אלא פשוט גנרית ובלתי נשכחת.
מַסְקָנָה
Castlevania: Harmony of Dissonance הוא משחק אקשן/הרפתקאות נהדר. הוויזואליה נפלאה, המשחק עמוק ומספק והסיפור מרתק ומסתורי. בעוד שעיצוב הסאונד משאיר מעט לרצוי, טוב יעשו חובבי המשחקים המכונים "Metroidvania" אם ישחקו כותר שתרם לחלק ה-"vania" של הז'אנר. הרמוניה של דיסוננס מומלצת מאוד.
