בהתחשב בפיתוח המתמשך הממושך שלמעבר לטוב ולרע 2והגריל הבא של מעריצים נלהבים ש-Ubisoft הביאה על עצמה לאורך השנים, קל לשכוח עד כמה המשחק המקורי טוב. שוחרר לראשונה ב-PS2, Xbox ו-GameCube בסוף 2003,מעבר לטוב ולרעהיה אחד ממשחקי ההרפתקאות הייחודיים ביותר של ימיו, שהציג עולם שנינטנדו עצמה הייתה גאה לקרוא לו.
זֶהמהדורת יום השנה ה-20remaster מעדכן את החוויה עם חזותיים מחודשת, ביצועים משופרים (סוג של), שדרוגי איכות חיים ועוד. אבל האם זה עדיין מהנה עכשיו כפי שהיה לפני שני עשורים? ובכן, התשובה היא למרבה המזל "כן" מהדהד: ההוצאה המחודשת של Ubisoft היא בקלות הדרך הטובה ביותר לחוות את המסע האפי של Jade ו-Pey'j על חומרת נינטנדו, אבל זה גם לא בלי כמה בעיות עצבניות.
נוגעת בוויזואליה כדי להתחיל, Ubisoft עשתה עבודה נהדרת בשדרוג Beyond Good & Evil מבלי לאבד את הקסם של המקור. הוטמעה תאורה בזמן אמת המעניקה הן לסביבה והן לקאסט הדמויות שלה חיים חדשים לגמרי, בעוד שדגמים מסוימים עודכנו כדי להיראות קצת, ובכן...לְשַׁפֵּר. זה אולי הכי בולט עם הדוד והצד של ג'ייד, Pey'j, שעיניו קצת יותר גדולות ומונפשות ממה שהורגלנו במקור. עם זאת, בסך הכל, המשחק בהחלט מתהדר ב-a״זה מה שאתהלִזכּוֹרזה נראה כמו פעם'אווירה; זה מוכר, אבל עדיין רענן.
חששנו שהוויזואליה המשודרגת עשויה להביא לביצועים מפוקפקים, אבל המשחק מצליח לשמור על יציבות של 30 פריימים לשנייה. זה צונח מדי פעם כשאתה מתמודד עם אפקטים מסוימים כמו פיצוצים או מים זורמים, אבל זה מינורי מספיק כדי שזה לא הפריע לנו להנאה. כעת, ראוי לציין שגרסאות אחרות של המשחק ב-PS5, Xbox ו-Steam פועלות במהירות 60fps, ואפילו גרסת 360 שלBeyond Good & Evil HDפועל בצורה חלקה הרבה יותר בסדרה X הודות לתכונת ה-FPS Boost של ה-Xbox (אם כי ללא השיפורים הוויזואליים שרואים כאן). זו כדור שקשה לבלוע, אבל בבידוד 30 פריימים לשנייה מרגישים יותר ממספקים.
רמה דומה של טיפול ותשומת לב ניתנה גם לפס הקול של המשחק. יותר מ-15 רצועות הוקלטו מחדש לחלוטין תחת פיקוחו של המלחין המקורי כריסטוף הרל. רוב זה נשמע מוכר וסליחה לך לחשוב ששום דבר לא השתנה אם עבר זמן מה מאז ששיחקת את גרסת ה-GameCube, אבל זה עוזר לחדש את האודיו בצורה יפה.
השמחה האמיתית של Beyond Good & Evil, לעומת זאת, טמונה במשחקיות שלו. כן, היבטים רבים אכן התיישנו לא מעט ב-20 שנה: הלחימה מרגישה מעט מעורפלת, המצלמה יכולה לעתים קרובות להפריע, וחלק ממשק המשתמש מרגיש שהיא יכלה להפיק תועלת מקצת TLC. העניין הוא, עם זאת, יש כל כך הרבה מגוון בהיצע שזה אף פעם לא מרגיש כמו מטלה לשחק. רגע אחד אתה נלחם בחבורה של חרקים ענקיים, ברגע הבא אתה מצלם ציפור סקרנית למראה במרכז העיר לפני שאתה קופץ לרחפת שלך כדי להשתתף במירוץ.
ההתקדמות היא ליניארית במידה רבה בכך שאתה פשוט עוקב אחר פעימות הסיפור ועושה את דרכך למקומות ייעודיים. עם זאת, עדיין מעודדים חקר, מכיוון שתצטרך להשלים משימות כדי להשיג פנינים. לאחר מכן ניתן לבלות את הפנינים הללו במוסך מאמאגו (אגב, מנדנדת קצת מוזיקה מעודכנת) כדי להשיג שדרוגים של רחפות; מאמץ שלעתים קרובות הוא חובה אם אתה רוצה להגיע למקומות מסוימים. הקצב הוא באמת יוצא דופן ולעולם לא מרגיש כאילו כל מכונאי משחק מתגבר על קבלת הפנים שלו.
מלבד המשחק הראשי, מהדורת יום השנה ה-20 מוסיפה כמה תכונות בונוס טעימות. יש לך מצב speedrun חדש שאמור לאפשר אריכות ימים משמעותית, יחד עם תלבושות חדשות לג'ייד וגם ל-Pey'j. לבסוף, מדור גלריה מקיף צולל לתוך הפקת המשחק וכולל גם תמונות סטילס וגם סרטונים. מה שיפה הוא שכל קטע משופר עם מידע הקשרי, שמוביל אותך דרך כל קטע והקשר שלו למשחק הראשי. זה לא משתווה למשל,אטארי 50, אבל ברור שזה נעשה בזהירות רבה.
בסופו של דבר, קל יהיה לפטור את Beyond Good & Evil כ"ג'ק של כל המקצועות", אבל האמת, מכניקת הצילום, קרב התגרות, מירוצי הרכב, פענוח הקוד וחקר העולם מבוצעים בצורה נפלאה, וכתוצאה מכך חוויה שבאמת אין כמותה. אין ספק שהמשחק הזדקן במידה ניכרת מבחינות רבות, אבל בדומה לזה של ה-GameCubeזלדה: Wind Waker, היתרונות עולים בהרבה על השליליים, ובמחיר כה סביר, אין לנו שום נקיפות מצפון להמליץ על זה לשחקנים חדשים וחוזרים כאחד.
מַסְקָנָה
נינטנדו קיבלה חום לתמחור של רימאסטרים האחרונים של Switch, אז לראות את Beyond Good & Evil של Ubisoft משוחזר כל כך באהבה במחיר סביר זו שמחה אמיתית. מהדורת יום השנה ה-20 מתהדרת בכמה שדרוגים חזותיים ושמיעתיים מקסימים, תכונת גלריה מצוינת וחבורה שלמה של תוספות משמעותיות שהופכות את המסע הזה חזרה אל היליס לכדאי לקחת. אמנם, הביצועים של 30 פריימים לשנייה ב-Switch הם קצת מבאסים בהשוואה לפלטפורמות אחרות, ואי אפשר להכחיש שהחוויה הזדקנה במידה ניכרת בתחומים מסוימים, אבל המשחקיות כל כך מגוונת, והעולם כל כך ייחודי, שתהיה להתעלם מלפחות לנסות. ברוך שובך, 'יד'.
