שוחרר במקור בפלטפורמות אחרות בשנת 2015,The Witcher 3: Wild Huntמגיע ל-Nintendo Switch יותר מארבע שנים מאוחר יותר, וזה קצת סוריאליסטי להחזיק משחק ענק כזה בכף היד. הועבר על ידי Saber Interactive, זההואThe Witcher 3 כמעט במלוא הדרו. אותו משחק בסיס מבריק, אותן הרחבות מדהימות - הכל כאן, וזה הישג מרשים.
רבים יטענו ש-The Witcher 3 הוא אחד מהכותרים הגדולים ביותר של משחקי התפקידים בכל הזמנים. אתה ממלא את נעליו של ג'רלט, צייד מפלצות מנוסה להשכרה, שבתחילת המשחק מתחקה אחר מכשפת רבת עוצמה - ומאהבת לשעבר - בשם Yennefer. ההיקף הראשוני של ההרפתקה של ג'רלט מוגבל, אבל אחרי כמה שעות, הסיפור מתחיל לאט לאט להתפרק, מייצר רשת סבוכה של סכנה שמסיימת עולם, מאבק אישי ותככים פוליטיים.
החוטים הנרטיביים הרבים העוברים לאורך המסע בן 100 השעות הזה מובאים לחיים על ידי כמה מהדמויות המומחיות ביותר במשחקים. אין ספק, החוזק הגדול ביותר של The Witcher 3 הוא סיפורו; הדיאלוג מפורט ועם ניואנסים אך מועבר בדיוק רב. כל מסע, בין אם הוא קשור לעלילה ובין אם זה רק ג'רלט שיוצא אל השממה כדי לתבוע את ראשו של יצור, נחשב, ממוקד וכמעט בקצב מושלם. אנחנו יכולים לבלות שעות בשיטוט על בניין העולם, צוות השחקנים והכתיבה של The Witcher 3, אבל השורה התחתונה היא שזה נשאר חוויה מרתקת לחלוטין.
עם זאת, ראוי לציין כי הכותרת מתמודדת עם כמה נושאים כבדים ובוגרים במיוחד כבר מלכתחילה. זה לא משחק אפל באופן מוחץ - הומור הוא מרכיב מרכזי בתסריט הכתוב בצורה מופתית של The Witcher 3 - אבל כשהמצב דורש, הוא לא מושך אגרופים. אלימות עקובת מדם, שפה חזקה וסצנות בעלות אופי מיני הם כולם חלק מהחבילה.
אם אתה חדש ב-The Witcher, אל תדאג להחמיץ את שני המשחקים הראשונים. למרות ש-Wild Hunt מכיל דמויות חוזרות רבות, זהו סיפור עצמאי. ניתנת לך האפשרותלדמות שמירת משחק של Witcher 2אם תרצו, אבל גם אם תבחרו שלא, הכותרת עושה עבודה נפלאה בהצגת מכריו הוותיקים של ג'רלט - שיחה אחת מהירה מאוחר יותר ותרגישו שהכרתם אותם כל חייכם.
ג'רלט עצמו הוא דמות מבוססת - המטרות והאישיות הבסיסית והאפורה שלו כבר חקוקים באבן. עם זאת, עדיין ניתן לך החופש להביע את עצמך באמצעות אפשרויות הדיאלוג של המכשפה הלבנה. לפעמים האפשרויות האלה מביאות טעם נוסף לחילופי דברים, פעמים אחרות הן יכולות לקבוע את התוצאה של מסע, ויכולות להיות להן השפעה מתמשכת על העולם או על תושביו. בנוסף לשונותבניית דמויות זמינה עבור Geralt, יש דגש על בחירה ותוצאה לאורך The Witcher 3, וההחלטות שאתה נאלץ לקבל הן לעתים נדירות מאוד שחור ולבן. בקיצור, יש כאן משחק תפקידים מרתק.
ביכולתו לספר סיפור ולהציג אישים מובחנים, המהדורה הטובה ביותר של CD Projekt Red היא כמעט ללא תחרות, אבל כאן בשנת 2019, המשחק של The Witcher 3 אכן מראה את גילו לפעמים. קחו למשל את מערכת הלחימה של התואר, שהייתה נושא חם כבר שנים. זה מבוסס פעולה, כאשר ג'רלט מסוגל לתקוף באמצעות החרבות שלו, לבצע צעדי התחמקות ולהטיל קסם הידוע כסימנים. קרבות נוטים להיות בקצב מהיר, אבל סבלנות היא לרוב שם המשחק. לימוד הפרטים הקטנים של תנועותיה של מפלצת הוא המפתח להצלחה, והידיעה מתי להכות או להשתמש בסימן ספציפי או בשיקוי אלכימי יכולה להיות ההבדל בין חיים למוות.
הלחימה נועדה להיות זורמת אך די טקטית, ולרוב היא עובדת היטב ומתגמלת. עם זאת, הבעיה היא שהתנועות של ג'רלט עצמו יכולות להיות קצת סוררות. משחקי החרב של מכשף מבוססים על מומנטום, ולכן ג'רלט לעיתים קרובות יסתובב את דרכו לתוך סלאש או יחליק לתנועת דקירה. צריך קצת להתרגל, ובקרבות מסובכים במיוחד, זה אומר שלעתים קרובות אתה צריך לפצות על האנימציות הארוכות של Geralt. הלחימה אינה קרובה כל כך גרועה כמו שחלק היו רוצים להאמין, אבל היא כן נכנעת להתקפי ג'אנק מעצבנים מדי פעם.
אם כבר מדברים על ג'אנק, The Witcher 3 הושק עם בעיות ביצועים בקונסולות כבר בשנת 2015, ולמרות שהן תוקנו טיפין טיפין, תמיד היה ברור שמדובר במשחק תובעני מבחינה טכנית. זה בדרך נס, אם כן, ש-The Witcher 3 פועל כמו שהוא פועל ב-Switch. הוויזואליה כמובן ספגה מכה משמעותית - עוד על כך תוך דקה - אבל שוב, זו החוויה המלאה והלא חתוכה הפועלת על חומרה חלשה משמעותית.
נתחיל עם קצב הפריימים. המהדורה מוגבלת ל-30 פריימים לשנייה הן במצב כף יד והן במצב עגינה, וחלקה באופן מפתיע. בדהירה במהירות בעולם הפתוח, הבחנו רק בנפילות קלות מאוד. למען האמת, קשה להאשים את הביצועים במהלך משחק רגיל - המעבר בין חקר, לחימה ושיחה הוא די ללא רבב, ומסכי הטעינה המעטים של הכותרת קצרים למדי. אחרי שאמרתי את כל זה, יש מקרים שבהם קצב הפריימים נופל לזמן קצר מהצוק. זה קורה בדרך כלל במהלך קטעים עמוסים במיוחד, או כאשר אתם צופים במראות של מיקום מפורט, כמו העיר ההומה נוביגראד. זה גס, אבל אולי צפוי.
מלבד קצב פריימים מעט לא עקבי, הקריבו, כמובן, כדי להשיג רמת ביצועים זו. יש טשטוש מובהק ל-The Witcher 3 ב-Switch, ולמרות שזה לא מפריע לכיוון האמנות המוביל של המשחק לזרוח, הוא מוריד את הקצה מסביבות מסוימות, ואפילו יכול להיות קשה לבחור אויבים רחוקים או לקרוא פעולות של יריב בקרב. זה פחות בולט כשמשחקים בעגינה, אבל הפשרה היא שבתצוגה גדולה יותר, מרקמים בוציים ופופ-אין נכסים בולטים הרבה יותר. יש עושר שלהגדרות לשינוי לפני הפעלת Witcher 3וזה יהיה תלוי בהעדפה אישית אם אתה חושב שהגדרות של Motion Blur וכדומה משפרות את החוויה החזותית או לא.
אבל אל תטעו, זה עדיין RPG שנראה מקסים כשהוא רוצה להיות. העולם נוטף אווירה עם השפעות מזג אוויר דינמיות. עצים מתנדנדים ברוח, סערות מאירות את השמיים, ושקיעות מדהימות יגרמו לך למעוך את כפתור הלכידה של ה-Switch שלך. ולכל זה נוסף פסקול מעולה, ממולא במוזיקת אווירה מדהימה ומבחר נושאי קרב אינטנסיביים.
מַסְקָנָה
The Witcher 3: Wild Hunt נשאר יצירת מופת, והיכולת לצאת להרפתקה כה גדולה וסוחפת תוך כדי תנועה היא משהו ששווה לחגוג. המהדורה השלמה של ה-Switch היא הישג מרשים באמת, ולמרות שהביצועים אינם מושלמים, זו עדיין חווית משחק תפקידים מדהימה ומשפיעה. ה-Witcher 3 קבע את הרף למשחקי RPG מודרניים כבר בשנת 2015, והיציאה הזו היא תזכורת מפתיעה לכך שעדיין לא השתפרה.
