איזון הקושי במשחק פלטפורמה הוא אמנות יפה. למרות שהז'אנר קיים די הרבה מאז תחילתם של משחקי וידאו מודרניים, מפתחים עדיין אשמים לעתים קרובות בכך שהם לא מספקים מספיק אתגר או הפכו רמות לכמעט בלתי אפשריות להשלים. אפילו בתקופה האחרונה, רק כמה כותרים נבחרים הצליחו ליצור באמת את מה שניתן לסווג כמושלמות פלטפורמה.
הסוף קרובהוא התואר האחרון מאת אדמונד מקמילן (אחד המוחות מאחוריועקידת יצחקסדרות וגםSuper Meat Boy) והשותף ליצירה טיילר גליאל. פורסם ב-Switch eShop על ידי Nicalis, מהדורה אחרונה זו מתוארת כיורשת רוחנית של Super Meat Boy. קל להבין מדוע, מכיוון שהמשחק מחקה את הפעולה המענישה אך הממכרת ששחקנים נחשפו אליה לראשונה בשנת 2010, ומרחיב במידת מה את הרעיון על ידי הכללת מרכיבי הרפתקאות עדינים.
הסיפור ב"הסוף קרוב" מתמקד בכדור אנתרופומורפי קטן בשם אש, שהוא אחד הבודדים ששרדו את סוף העולם וצריך כעת לסבול חיים שלמים של כאב וסבל. תפקידו של השחקן להפוך את קיומו של אש לנסבל יותר על ידי הדרכתו למסע אפי כשהוא מתחמק מנחיל אינסופי של יצורים מתפוררים דמויי מוטאנטים וניסיונות ליצור חבר מהשרידים האנושיים שהוא מוצא במסעו. בניגוד לגוונים האלימים אך הצבעוניים של Super Meat Boy, הנושאים ב-The End Is Negh הם הרבה יותר קודרים, עם שפע של הגדרות חולניות וקצת הומור מפורש ביותר שהוכנסו לשם טוב.
בדיוק כמו Super Meat Boy, יש מעט מאוד מקום לטעות ב-The End Is Negh. זהו פלטפורמה מדויקת שבה תידרש לבצע קפיצות אמונה ולהימנע מטיל קטלני על בסיס קבוע. אם אש פוגע באויב, משופד על ידי דוקרנים, נמחץ על ידי בלוק, נופל ממדף או סובל מאחד ממקרי המוות הכואבים הרבים האחרים, הוא יחזור לתחילתו של אזור. למרבה המזל, תנועת הדמות - כולל היסודות כמו ריצה וקפיצה - מרגישה בדיוק כמו המכניקה ב-Super Meat Boy, מה שמאפשר לך לשנות את גובה הקפיצות של אש ואת מהירות התנועה שלו. הפקדים מספקים דיוק מדויק ורמה גבוהה של היענות כדי להבטיח שלא תוכל להאשים כשלים בבקר. אש קיבל גם כמה מהלכים שלא נראו בעבר, כולל היכולת להיתלות על מדפים ומה שניתן לתאר כפאונד. במהלך חלקים מסוימים של רמות המהלכים הללו הופכים חיוניים לשליטה על מנת לשמור על אש בחיים.
למידה מהטעויות שלך היא חלק גדול מהחוויה ב-The End Is Negh. בדיוק כמו שהיה ב-Super Meat Boy, השמעה חוזרת של קטע מספר פעמים היא די שכיחה; במקרים מסוימים עדיף לקחת הפסקה ולחזור אליה לאחר שניקית את דעתך. עד כמה שתחומים מסוימים עשויים להיות מלחיצים, המשחק אף פעם לא פורץ את הגבולות. כל חובב משחקי פלטפורמה ותיק לעולם לא צריך להרגיש מחוץ לעומק שלו. בתנאי שיש לך את הכישורים הדרושים, המהירות והבנת הדפוסים של כל רמה, זה יותר עניין של התמדה.
ההבדל העיקרי ב-The End Is Negh הוא איך רמות מתחברים זה לזה. יש יותר מ-600 רמות - כל אחת מציעה אתגרים ייחודיים - ללא הפסקות תפריט ביניהן. זהו מעבר חלק ממסך אחד למשנהו. עיצוב זה גם אומר שאתה יכול לחזור לאחור בתוך אזורים, להיכנס לרמות משני צידי המסך ואפילו דרך מסלולים שונים. מדי פעם תידרש לחזור אחורה כדי להשיג פריט אספנות שניתן להגיע אליו רק מזווית מסוימת או כדי להתקדם בכיוון אחר לגמרי. מפת המשחק, הממוקמת בתפריט הפסקה, נותנת לך אינדיקציה לאזור בו אתה נמצא והפרק הנוכחי. בכל פעם שתגיעו לאזור חדש תגיעו למה שהוא בעצם מחסום שמאפשר לכם להתעקם בחזרה לנקודת ההתחלה.
אם המשחק עוד לא היה מאתגר מספיק, ישנם מאות פריטי אספנות בצורה של "גידולים מרופטים" (שוב, זה משתלב יפה עם הנושאים האומללים כראוי) ועשרים מחסניות משחק פלוס - כשכל אחד כולל הישגים ועוד יותר רמות לשחקנים לעבוד. הרמות העיקריות הן מספיק משימה, אבל אם אתה רוצה לדחוף את כישורי הפלטפורמה שלך לגבולות המוחלט, הרשימה הארוכה של פריטי אספנות אמורה להעסיק אותך לא מעט זמן. הסיומים המרובים שניתן לפתוח גם מעודדים את האתגר.
המצגת החזותית ב-The End Is Negh מתאימה היטב לנושא הכללי. למרבה ההפתעה, התפאורות האפוקליפטיות מגוונות מספיק כדי להבחין בין כל חלק וקל לזהות את אש, האויבים והסכנות הרבות. בתפריט ההשהיה ישנה אפשרות להחלפה שניתן להפעיל או לכבות. כשהתמונה מופעלת, התמונה החלקה יותר גורמת למשחק להיראות דומה למשחק פלאש קלאסי אך באיכות גבוהה, מה שמתאים בהתחשב בהיסטוריית הפיתוח בעבר של מקמילן לפני הצלחת הפריצה של Super Meat Boy. השבתת אפשרות ה-anti-aliasing גורמת לכך שהמשחק חולק דמיון קרוב יותר למשחק מבוסס ספרייט. כך או כך, המשחק פועל ללא רבב הן במצב עגינה והן במצב כף יד. הפסקול והאפקטים הקוליים מחזקים את כל הנושאים המרכזיים, ובהחלט עומדים בסטנדרטים הגבוהים שהייתם מצפים ממפתח בקליבר הזה.
מַסְקָנָה
אין ספק בכך - The End Is Negh מספק פלטפורמה מצוינת. זהו אתגר שניתן לניהול מתחילתו ועד סופו, ומשחק שהופך ליותר ויותר מהנה ככל שמסתגלים לאט לאט לעיצוב הבלתי סלחן שלו לכאורה. יחד עם זאת, לעולם לא תרגיש בלתי ניתנת לעצירה לחלוטין כמו שהיית עושה בכותרי פלטפורמה בולטים אחרים. זה שומר אותך על האצבעות מההתחלה ועד הסוף ויש לו איזון שכמה משחקים אחרים הקשורים לז'אנר הזה מצליחים להשיג.
המקום שבו The End Is Negh נופל הוא העובדה שהוא לא מרחיב הרבה על היסודות הראשוניים שהניח Super Meat Boy לפני שנים רבות. מה שיש לנו כאן הוא יורש רוחני, אבל עם מרכיבי ההרפתקאות הפתוחים אין כל כך השפעה על המשחק כפי שניתן לצפות. גם הדמות הראשית וההגדרות של זה לא ממש חביבות כמו מיט בוי ועולם המשחק שלו. כשאמרתי זאת, אם אתה מעריץ של חומר המקור ובמקרה נהנה ממשחקי פלטפורמה מעוצבים וקשוחים, בדוק את זה.
