בוא לא נדבר על משחקי וידאו שקשורים לפרסומים גדולים של סרטי קולנוע. בואו לא נדבר על הסטיגמה הנלווית לחיבורים של משחקי וידאו שמרמזת שכולם נוראיים. בואו לא נדבר על ההנחות שאנו מניחים לגבי חיבורים למשחקי וידאו לפני שנשחק בהם או לפני שהם בכלל משוחררים. במקום זאת, בואו נדבר על משחקי וידאו.Big Hero 6: Battle in the Bayהוא לא משחק וידאו טוב במיוחד.
בעקבות אירועי הסרט של דיסני, קרב במפרץ רואה את הירו חמאדה, ביימקס ושאר כנופיית בני הנוער העליזים שלהם, מתנגדים לפלישת רובוט בעיר הולדתם סן פרנסוקיו. לא ברור אם - אם כי כנראה לא - מדובר בהתקדמות קנונית בסיפור Big Hero 6, אבל מעריצי הסרט בהחלט יאהבו את הרעיון לשחק כגיבורי העל החדשים האהובים עליהם ולהיצמד לגרסה 3DS זו. אין הרבה עלילה מעורבת מעבר ל"לך להילחם ברעים", אבל זה די והותר כדי לעורר את המכירות הרצויות.
ניתן לתאר בצורה הטובה ביותר את המשחק של Battle in the Bay ככזה של מכות עם גלילה לצדדים. יש הרבה פלטפורמה לעשות ופריטים לאסוף, אבל כל שלב הוא כל כך ליניארי - כאשר רוב פריטי האספנות ממוקמים ישירות בנתיב הייחודי שלך - שאין הרבה אתגר או דגש על חקר. זה גם די בולט שאויבים לא מציפים את הנתיב שלך וממוקמים בדרך כלל על משטחים שטוחים גדולים, כגון גג או קטע רחוב, שנראה כי הם מיועדים לקרב; בגלל הפסקות אלה בין פלטפורמה לקרב, המשחק מרגיש מפורק. במקום להילחם באויבים תוך כדי תנועה, במקום זאת תמצא את עצמך מבצע פלטפורמה, ואז נלחם, ואז שוב מבצע פלטפורמה. במקרה הנדיר שיש אויבים בדרכך, ניתן בקלות לדלג מעליהם ולעקוף אותם לחלוטין. כשאתה מחליט להילחם, הדמויות שלך כל כך מוגזמות - במיוחד בעת שימוש בהתקפות מיוחדות - עד שאין הרבה אתגר בכלל. יש לך גם כמות בלתי מוגבלת של חיים, כך שאם אתה מת במקרה, ההשלכות הן מעט יותר מאשר להתחיל מחדש ליד המקום שבו נפלת. הקושי הנמוך, הלחימה החוזרת על עצמה והפלטפורמה המונוטונית, כולם מתאחדים כדי ליצור משחק שמפעיל את החטא הקרדינלי של להיות ממש משעמם.
ישנן ארבע דמויות שניתן לשחק בהן, כל אחת עם קבוצת הכישורים הייחודית שלה, אבל הן לרוב משחקות אותו הדבר. לדוגמה, הירו תוקפת עם מטענים של חשמל ו-GoGo משתמשת בדיסקי המהירות והזריקה שלה, אבל כל דמות מצוידת באותן יכולות קפיצה והתקפה בסיסיות, מה שיוצר מעט מגוון אמיתי בין לוחם אחד למשנהו. ישנן גם התקפות מיוחדות שניתן להפעיל באמצעות כפתור וירטואלי במסך המגע של ה-3DS, אך כל אלו משותפים לדמויות, ושוב מורידים כל אפשרות לגיוון. דמויות ספציפיות מוקצות לכל שלב, כלומר אינך יכול לבחור בתור מי אתה רוצה לשחק, אבל לפחות זה מאלץ את השחקנים לחוות כל דמות במקום לטעון את כל הקמפיין כאחד. כאשר לכל דמות יש כוחות ואישיות כה ייחודיים, מצער לראות שלא נעשה בהם שימוש משמעותי.
כל הדמויות נשלטות גם באמצעות אותן כניסות בסיסיות, מה שמוסיף לתחושה שהן יותר מדי דומות. ה-D או Circle Pads שולטים בתנועה בעוד הכפתורים האותיים מבצעים התקפות ומהלכים מיוחדים. הלחימה לא מלהיבה במיוחד מכיוון שהיא מורכבת בעיקר ממעיכה על כפתור ה-Y כדי לתקוף, אבל התנועה היא המקום שבו נמצאת הבעיה האמיתית. למרות שזו לא הייתה בעיה עקבית לאורך כל המשחק, לא פעם נתקלנו בבעיות בנוגע לזיהוי התנגשות; אף על פי שהוא נדיר, העובדה שפלטפורמה היא ההיבט העיקרי של המשחק הזה הופכת אותו לתסכול גדול כאשר נוחתים על משטח שטוח מבלי ליפול דרך היא אתגר בפני עצמו. הרבה יותר תכופות היו הבעיות עם חבטות ישר דרך אויבים במקום נחיתת מכות וגרימת נזק, אבל זה יותר אי נוחות מאשר פגם קטלני.
עד כמה שהמשחקיות חסרת השראה, זה לא לגמרי מפתיע שגם המצגת יורדת מתחת לרמה - תנועת הדמויות נוקשה ונגועה בירידה מדי פעם בקצב הפריימים. דגמי האויב הם תפלים וחוזרים על עצמם שוב ושוב, ומעניקים מעט מאוד מגוון של הרעים להילחם בהם. הסביבות, אף שהן מפורטות באופן מפתיע, סובלות מעומס יתר, ולעתים קרובות מקשה על ההבחנה בין אובייקטי רקע לפלטפורמות בחזית. ניתן היה להקל על בעיה זו באמצעות שימוש בתצוגת התלת-ממד של קונסולת כף היד, אך במקום זאת הכל נשאר שטוח גם כאשר מחוון התלת-ממד שלך מופנה עד הסוף. יש גם כמה קצוות משוננים בולט, אבל זה נראה בקושי ראוי להזכיר כאשר לוקחים בחשבון את שפע הנושאים האחרים המוצגים.
הפסקול גם משאיר הרבה מה לרצות, ועובר על מספר מצומצם מאוד של שירים שכולם נשמעים במידה רבה אותו הדבר. למרות שהשירים הנוכחיים קליטים למדי, הם נשמעים דקיקים מבעד לרמקולים הקטנים של ה-3DS. בנוסף לפס הקול חסר הברק, אף אחד מהדיאלוגים או האקספוזיציה לא מושמע, מה שמותיר לשחקן לקרוא דרך בלוקים של טקסט בליווי תמונות סטילס של הדמויות. בסך הכל, כל הפרויקט מרגיש נזרק בעצלתיים וחסר כל כמות של קסם שכנראה תמשוך שחקנים, אפילו את הקהל הצעיר.
מַסְקָנָה
גם כאשר הוא נחשב כיצירה עצמאית שאינה קשורה בשום אופן לסרט קולנוע מרכזי, Big Hero 6: Battle in the Bay הוא קצת בלאגן. הוא משתלב בנוחות בקטגוריית ה-beat'em up עם גלילת צד, אבל אפילו בז'אנר הקלאסי הזה הוא לא עושה הרבה כדי להפוך את עצמו לכדאי. הלחימה חוזרת על עצמה, הפלטפורמה לא מדוייקת והמצגת בכללותה משאירה יותר מדי מהרצוי. שחקנים צעירים אולי יאהבו את הרעיון לדרוך על הרעים בתור הדמויות האהובות עליהם ב-Big Hero 6, אבל שימו לב שאין שום דבר אפילו מעט סופר בדמות הזו.
