משחקי תפקידים החלו לעלות לפופולריות במהלך שנות ה-80 המוקדמות במחשבים האישיים הרבים של תקופת הזמן. הכותרים המבוססים על תורות אלה הביאו אלמנט אסטרטגי יותר למשחקים עבור אלה שרוצים להשתמש במוחם יותר מאשר ברפלקסים שלהם. סקוור ראו כמובן את החשיבות והפיתוי של הז'אנר כשהחליטו ליצור סדרת RPG משלהם במערכת ה-Famicom של נינטנדו ביפן. המשחק הפך ללהיט מיידי בקרב גיימרים יפנים. למרות שהמשחק לא תפס מיד גיימרים מחוץ ליפן, מהדורות מאוחרות יותר בסדרה עשו זאת והפכו את הסדרה לזיכיון RPG הפופולרי ביותר בתולדות משחקי הווידאו.
Final Fantasy היא חווית משחק RPG בסיסית בערך כפי שאתה צפוי להיתקל בהן. רשימות הפיקוד קצרות בסטנדרטים של היום, וכך גם מערכת הלחימה מבוססת התורות עצמה. אתה מסתובב על מפת העולם ממקום למקום, כל אחד מציע משימות ייחודיות שתוכל לקחת בהן חלק. אלה כוללים הכל, החל מאיתור חפצים מסוימים ועד מאבק באויבים רבי עוצמה כדי להציל דמויות שנמצאות בסכנה. יש זרימה ליניארית למדי לקו העלילה של המשחק, אבל תמצא את זה הכרחי בהתאם לזרימת האירועים שהמשחק מתווה עבורך.
כשאתם מסתובבים באזורים הרבים של המשחק, תיזרקו למפגשי אויב אקראיים שבהם תצטרכו לעשות קרב. פקודות קרב נבחרות באמצעות תפריטים המאפשרים לך לתקוף באמצעות נשק, להשתמש בלחשים קסומים, או אפילו לעשות שימוש בפריטים מסוימים שאספת במהלך ההרפתקה שלך. כאשר אתה מביס אויבים, הדמויות שלך יצברו נקודות ניסיון שיאפשרו להן לעלות רמה, ובכך להפוך לעוצמתיות יותר. אתה גם תרוויח כסף שיכול לשמש לרכישת כלי נשק, שריון ופריטים מיוחדים טובים יותר, דבר שתמצא די נחוץ להישרדותך לאורך כל המשחק.
בעוד שהשליטה עצמה טובה למדי, אפילו בסטנדרטים של היום, קצב המשחק הוא זה שנוטה לעכב את המשחק. לא רק שהדמויות שלך מסתובבות לאט למדי, אלא שאפילו בחירות התפריט במהלך הלחימה יכולות להיות שיעור בחוסר התוחלת בהתחשב בביצוע האיטי שלהן. אולי גיימרים הפכו מפונקים לפי הסטנדרטים של היום של כפתורי הפעלה ומדלגים במהירות דרך בחירות הקרב בזה אחר זה, אבל לא משנה מה הסיבה, סביר להניח שזה יהיה קצת מייגע עבור אלה שלא מוכנים לאופן שבו המשחק הזה מוגדר מתוך נקודת מבט משחקית. זה מודגש עוד יותר במהלך הפעלות השחיקה הארוכות שסביר להניח שתצטרך לסבול כדי לשמור על הדמויות שלך ברמה נאותה לאורך נקודות שונות במשחק. אמנם זה לא מה שהיית מכנה מזיק לחוויית המשחק הכללית, אבל זה משהו שצריך לקחת בחשבון למי שמעדיף חווית RPG יעילה יותר.
מבחינה ויזואלית, Final Fantasy הוא בערך מה שאתה מצפה מהצעה של 8 סיביות. יש מעט מאוד אנימציה במשחק, כאשר אפילו הקרבות מראים מעט מאוד ממה שמתרחש בפועל במהלך הלחימה. אפילו המים עצמם אינם כוללים תנועה כלל. זה לא אומר שלמשחק אין את הרגעים שלו, מכיוון שרבים מהאויבים מראים כמות טובה של פרטים בעיצוב שלהם, אבל חלק גדול מהנופים שתעברו נראים די גנריים, אפילו בסטנדרטים של 1987. כמובן, בהתחשב בעובדה שהמשחק נוצר די מוקדם בעידן ה-8 סיביות, קצת מובן שלמשחק אין חלק מהפלאש הוויזואלי שמוצגים הרבה מהדורות מאוחרות יותר של NES.
רוב הסיכויים שאם שיחקת אי פעם כותר Final Fantasy בהיסטוריה בת 22 השנים של הסדרה, אתה תזהה כמה מהרצועות המוזיקליות במהדורה המקורית הזו. ומה שהופך אותם למעניינים במיוחד הוא הדרך שבה Square הצליחה להביא כל כך הרבה מלודיה למשחק באמצעות יכולות הסאונד המוגבלות של קונסולת ה-NES. אם אתה מעריץ של תווים מוזיקליים של 8 סיביות, סביר להניח שתמצא הרבה מה לאהוב עם המהדורה הזו, מכיוון שהיא אחת הטובות ביותר שנוצרו אי פעם. זה אולי לא הקטעים המוזיקליים המתוזמרים במלואם שיש לנו עם משחקי ה-RPG של הקונסולות של היום, אבל זה קליט ומקסים באותה מידה בדרכו הייחודית.
מַסְקָנָה
לפני שווידאו בהילוך מלא ודיאלוג קולי החלו לשלוט ב-RPG, ה-Final Fantasy הראשון של Square הציג לעולם את ה-RPG של הקונסולות והניע סדרה שעדיין מתקדמת כשני עשורים לאחר מכן. אין ספק שהמשחק מראה את גילו ואכן מרגיש מעט איטי בסטנדרטים היעילים יותר של ה-RPG של היום, אבל עדיין אי אפשר להכחיש את החשיבות וההשפעה שהייתה למשחק על ז'אנר ה-RPG ומשחקי הקונסולות בכלל. אם נהניתם מה-NES המקורי הזה אז, סביר להניח שתהנו לקחת אותו לסיבוב, ולו רק בשביל לחיות מחדש את הזיכרונות שלכם מהמשחק, אבל אם התרגלתם לקצב הנמרץ של המודרני יותר. משחקי RPG סביר להניח שתמצאו את המהדורה הזו קצת מייגעת.
