עשר שנים לאחר מותם המשוער של הוריה, אשלי רובינס בת ה-13 מקבלת חבילה מסתורית - ככל הנראה שנשלחה על ידי אביה - המכילה מכשיר קטן הדומה במקרה ל-Nintendo DS. בעקבות החבילה הזו לאי הדמים הנטוש אדוארד, אשלי יוצאת להרפתקה כדי לסלק את האמת מאחורי האירועים שקרו לפני עשור.
בזמן חקירת האי Blood Edward Island, אשלי מתיידדת עם "D", רוח רפאים שככל הנראה איבדה את כל המסתורין שלו. לאחר שהסכימו לעזור לו לשחזר חלקים מעברו, אשלי ובן לוויה החדש נכנסים לאחוזת אדוארד בתקווה למצוא תשובות שיעזרו להם להבין יותר את העבר שלהם. בהרפתקה שלהם יש הרבה התרחשויות מוזרות כאשר הזוג מוביל ללא רחם לקראת הסיכום עוצר הנשימה של המשחק.
בתוך החבילה שקיבלה אשלי היה ה-DTS ("מערכת עקבות כפולה") - מכשיר כף יד מסתורי שמזכיר דמיון בולט ל-Nintendo DS המקורי. באמצעות המכונה הניידת, אשלי יכולה לצלם, לאחסן ולתפעל תמונות על מנת לפתור את החידות הרבות של המשחק, כמו גם לקרוא כרטיסי DTS המכילים מידע מאוחסן. ה-DTS משחק תפקיד מרכזי במשחק - יותר ממה שהמבטים הראשונים מצביעים על - והשחקנים יתרגלו להתקדם בסיפור.
כבר מתחילת ההרפתקה, Trace Memory עושה עבודה מדהימה ומרתק אותך בקו העלילה - ברור שהשקעת מאמץ רב ביצירת תעלומת הרצח המרתקת הזו. למרות שגם עם ערכי הייצור הגבוהים שלו, ל-Trace Memory עדיין אין את אורך החיים הכל כך חשוב שאנחנו מחפשים ממשחקים כאלה - זה מרגיש קצר מדי. מההתחלה ועד הסוף זה ייקח רק כמה שעות להשלים, כשהסוף החלופי מספק את הסיבה האמיתית היחידה לרצות לחזור ולשחק אותו שוב.
למרות זאת, Trace Memory הוא עדיין משחק נהדר. אמנם בהתחלה זה מרגיש כמו כותר של הצבע והקליק מהאסכולה הישנה, אבל בקרוב תבין שסינג הצליחה לדחוף את ה-Nintendo DS לגבולותיו וליצור כותר הרבה יותר משכנע וחדשני מהצפוי. כל אחד מהפאזלים הרבים של המשחק מעוצב היטב ובעל רמת קושי שהופכת אותם לאתגר הגון, אך לא מחייב. עם זאת, יותר טוב, נראה שכל אתגר משתמש ב-Nintendo DS בדרכו שלו כדי ליצור חוויה מהנה ומגוונת.
מבחינת בקרות, Trace Memory עושה עבודה נהדרת כדי לגרום להם להרגיש מאוד טבעיים. שחקנים שולטים בעיקר באשלי באמצעות לוח ה-D וכפתורי הפעולה, אך ניתן לטפל כמעט בכל הפקדים באמצעות החרט במסך המגע. מנקודת מבט של מצגת, המשחק משתמש בשילוב מופתי של אלמנטים דו-ממדיים ותלת-ממדיים כדי ליצור חזותיים נחמדים, והפסקול המתאים עוזר לבנות מתח ולהוסיף לאווירה של ההרפתקה.
Trace Memory, כמו רוב הרפתקאות הצבע והקליק, הוא מאוד ליניארי בעיצובו, אבל לא עושה שום דבר כדי להעניש גיימרים על עשיית דברים לא נכונים. במילים אחרות, אין שום דרך להפסיד - אין מוות, אין משחק נגמר, כלום. למרות שזה אולי נראה כמו דבר טוב, זה ממש לא. החידות פשוטות וברגע שאתה חופר מתחת לפני השטח שלהן, קל לפתור אותן. רק שחקנים שלא בקיאים בז'אנר כזה ימצאו כאן אתגר מבחן. כתוצאה מכך, Trace Memory מכוון יותר לקהל מזדמן שלא באמת שיחק באף משחק הרפתקאות פאזל לפני כן.
מַסְקָנָה
למרות חוסר הקושי במשחק, Trace Memory הוא כותר מהנה ברגע שאתה יוצא לדרך. זה עושה שימוש טוב ב-DS ומספק עלילה מרתק, אבל האורך הקצר של הסיפור בסופו של דבר מאכזב אותו. ובכל זאת, זו חוויה נהדרת מבוקר עד בין ערביים - או מארוחת בוקר עד ארוחת צהריים! - אבל זה יגרום לך לרצות עוד. למי שמחפש חוויה ארוכה יותר, אולי עדיף להתדפק על דלתו של היורש הרוחני של Trace Memory, Hotel Dusk: Room 215
