כשראיתי את הביקורת על המשחק הזה במגזין המשחקים Mean Machines בצעירותי, ממש נשבר לי הלב. ה-Megadrive שלי כבר לא הייתה (טכנית, לפחות) הקונסולה החזקה ביותר בעולם. המכונה החדשה של נינטנדו הייתה מיוחדת - צילומי המסך המפוארים שהתיזו על פני דפי המגזין הוכיחו את זה לפחות - וגם צוות Mean Machines נתן למשחק הזה ביקורת זוהרת. פשוט הייתי חייב לשחק את המשחק הזה.
כשבסופו של דבר הגעתי לעשות זאת (נאלצתי לחכות עד לשחרור PAL) ההשפעה של הכותר לא פחתה במעט. קונספט המשחק גאוני ואתה צריך לתהות מדוע אף אחד לא ניסה את זה מאז.
קטעי הפלטפורמה טובים כמו כל משחק אחר שאתה יכול להזכיר, ובשילוב עם החלק המבריק 'God Sim' של המשחק הוא יצר כותר קלאסי. יש שיגידו ששני סוגי המשחקים לא מסתדרים טוב מדי, אבל אני אישית אהבתי את זה. זה היה יוצא דופן וייחודי ובאותו זמן זה הרגיש חדשני כראוי. עם זאת, אבא שלי שנא את זה כיוון שהוא היה ב-God Sims שלו והוא לא הצליח להתקדם בקטעי הפלטפורמה!
מַסְקָנָה
גם היום זה עדיין משחק כמו חלום. מדהים עד כמה שני החלקים של המשחק מתלכדים יחד ובעוד שהוויזואליה איבדה חלק מהשפעתם, Actraiser נשאר קל לעין. אזכור מיוחד חייב להגיע למוזיקה - הלחן על ידי יוזו קושירו (מתהילת Streets of Rage), זה באמת דור נפרד מחלק מהמוזיקה של מגה-דרייב שהיה אז.