תכונות Soapbox מאפשרות לכותבים ולתורמים הפרטיים שלנו להביע את דעתם על נושאים חמים ודברים אקראיים שהם לועסים. היום, לחגוג 20 שנה לחמור קונגהביפן, אולי מספר איך המשחק הכיר לו שיר שנשאר אחד האהובים עליו בכל הזמנים...
פעם אהבתי לצפותחבריםבסוף שנות ה-90 ותחילת שנות ה-00. אני עדיין עושה את זה מדי פעם, אם כי עם כל כך הרבה סרטים ותוכניות טלוויזיה שונות שמתחרים על תשומת לב בימים אלה, אני מודה שלא צפיתי בו עד הסוף במשך שנים (אם כי הפטירה העצובה שלמתיו פריגרם לי לתכנן צפייה חוזרת נוספת בקרוב).
היה פרק במרץ 1998 שבו רייצ'ל עורכת מסיבה מאולתרת כדי שהיא תוכל בסופו של דבר לפתות לקוח שהיא ציפתה אליו בעבודה ("האחת עם המסיבה המזוייפת"). זה היה פרק נהדר באמת ודוגמה מושלמת למה שניתן להשיג עם הנחת יסוד פשוטה.
אבל מה שבלט לי כשראיתי אותו לראשונה, היה שיר שהתנגן ברקע במהלך המסיבה. עם הקצב האופטימי שלו, מנגינות הסקסופון הקליטות והשירה החצנית בצורה יוצאת דופן, אני זוכר שישבתי ברגליים משוכלות על הרצפה וחשבתי,"היי, אני אוהב את זה, מה זה?"לרוע המזל, אמנים כמו הספייס גירלז, נטלי אימברליה וסלין דיון שלטו במצעד הבריטי באותה תקופה, ומכיוון שעדיין לא היה לנו אינטרנט בבית, לגלות את שם השיר והאמן נראה בלתי אפשרי.
בהתחשב בעובדה שהייתי אז רק בן שבע, עברתי במהירות לדברים חשובים יותר, כמו לאסוף את אבני החן הכל כך חשובות האלהCrash Bandicoot 2: Cortex Strikes Backב-PS1, כך שהפרק ההוא של Friends ומוזיקת הרקע המסקרנת שלו התפוגג לתוך הזיכרון שלי.
רק שש שנים מאוחר יותר סוף סוף שמעתי את השיר שוב. השאלתי עותק שלחמור קונגהב-GameCube מחבר בתיכון והפךאובססיביעם זה. לא שיחקתי באף משחקי קצב לפני יציאתו (חוץ מהחובהמהפכת ריקוד הריקודהפעלות בכל פעם שחבריי ואני ביקרנו בארקייד המקומי), אז בשבילי זה הרגיש כמו חווית משחק וידאו חדשה לגמרי, ואהבתי את זה.
המהדורה המערבית של Donkey Konga הכילה שילוב של קאברים ומוזיקת נינטנדו, כשאמנים כמו Blink-182, Kylie Minogue, Willie Nelson ו-Queen הופיעו כולם (אם כי עם כמה קולות מוזרים בעמק). אחד השירים היה משהו שמעולם לא שמעתי עליו קודם בשם, וזה היה 'הרושם שאני מקבל' מאת ה- Mighty Mighty Bosstones. עם זאת, כשהתחלתי לנגן אותו, ומנגינות הסקסון האלה ירדו, הזיהוי המיידי היכה בי כמו לבנה.
"זהו זה! זה השיר!"צעקתי לחדר ריק. הייתי מבולבל ואפילו לא ניסיתי לשחק במהלך הפגישה הראשונה ההיא; פשוט הקשבתי ביראת כבוד. כשההלם שכך, חזרתי מיד להתחלה ושיחקתי יחד. ואז עשיתי את זה שוב, ושוב, ושוב. שיחקתי את 'הרושם שאני מקבל' כל כך הרבה פעמים, הצלחתי להשלים אותו ללא רבב בדרגת הקושי (הקשה) של המשחק 'גורילה'. למעשה, אפילו הצלחתי להחזיק את עצמי בהגדרה 'Gorilla Jam', שהסירה לחלוטין את הרמזים שעל המסך.
החזרתי את המשחק לחבר שלי אחרי שהתמלאתי ומאז לא שיחקתי שוב את Donkey Konga, אבל 'הרושם שאני מקבל' נשאר קבוע ברשימת ההשמעה של Spotify שלי. זה שיר כל כך אופטימי, מרגיש טוב, שאני לא יכול שלא לחייך ולהנהן בראשי.
למרות שאני לא יכול להגיד ש-Donkey Konga מדורג בין המשחקים הכי שיחקו שלי בכל הזמנים, זה משחק שלעולם לא אשכח בזכות הרושם שקיבלתי מה-The Mighty Mighty Bosstones ומהסקא-פאנק הקופצני שלהם. זה שיתוף פעולה כל כך מוזר בדיעבד, אבל זה שיתוף פעולה שעליו אני אסיר תודה לנצח.
שיחקת ב-Donkey Konga ב-GameCube? האם הייתם רוצים לראות את הזיכיון חוזר בצורה כלשהי ליציאה רביעית? נשמח לשמוע את דעתך, אז הקפד להשאיר תגובה למטה.
